תולעת הפארק  לא נעלמה -
היא קיימת, בועטת והיא קטלנית!!!

כתב ד"ר עופר שביט וטרינר Bvsc prêt. MRCV

 

הקדמה

כשהייתי סטודנט בבית ספר לוטרינריה לפני 30 שנה למדנו כי Spirocerca Lupi הינה תולעת הגורמת למחלה חשוכת מרפא וכי אינה ניתנת למניעה. כשחזרתי לישראל המחלה לא היתה מוכרת אך לפני כ 20 שנים החלו להופיע מקרים רבים ומכיוון ששויכו לאזור הפארק הלאומי ברמת גן נקראת המחלה בלשון עממית "תולעת הפארק". בינתיים  התרחבה תפוצת המחלה לכל חלקי הארץ למעט אילת והנגב. "בזכות" ריבוי המקרים הקליניים, התגייס המקצוע למצוא תרופה כנגד תולעת זאת שגרמה למחלה קטלנית. ואכן תוך מספר שנים נמצא כי "דקטומקט" (דורמקטין) יעיל גם לטיפול במחלה הקלינית (בעיקר בשלבים המוקדמים) וגם יעיל למניעתה. בתחילה ניתן כזריקת מניעה כל 4 חדשים ולאחרי כשנתיים כשהתברר שהעלאת תדירות הזריקה תגביר את ההגנה מפני התולעת הומלץ לתת זריקה אחת ל-2 חדשים שהיא מעין פשרה בין ההמלצה לזריקה תלת חודשית, או חדשית (יעיל יותר) שנראתה כגזירה שהציבור אינו יכול לעמוד בפניה.

עם החלת הזריקות למניעה, חלה ירידה דרמטית במספר המקרים הקליניים, אבסורדי ככל שיהיה, דווקא עובדה זאת (הצלחת מניעת המחלה על ידי הזריקה) היא שגורמת כעת  לחלק מבעלי הכלבים לזלזל בצורך לתת את הזריקה המונעת אחת ל-2 חדשים, בטענה ש"המחלה אינה שכיחה" או "אינה קיימת יותר", "המצאה של וטרינרים": החודש קברנו 2 כלבים יקרים שחלו בתולעת הפארקים שניהם לא קיבלו את זריקות המניעה.

המקרה העצוב שלפנינו הוא דוגמה כואבת לכך.

 

תיאור מקרה:

"צ'יטה"(שם בדוי) השייכת למשפחה אוהבת ומסורה, כלבה מעורבת (גדולה)בת 10 שנים וחדשיים, גרה בצפון תל אביב, מקסימה ביופיה ואישיותה –מהכלבים שאתה מתאהב בהם במבט ראשון. הגיע למרפאה עם תלונה על אובדן משקל, חוסר תיאבון, ודיכדוך מתמשך על פני כחודשיים. בהתחלה גם הקיאה קצת. הכלבה לא חוסנה באף חיסון כבר כמה שנים. הכלבה נראתה כבויה ועם רזון חולני. בדיקות הדם היו טיפוסיות לקדחת קרציות (טסיות מאוד נמוכות ורמת נוגדנים 5+) וגם מצבה הגופני התאים לקדחת קרציות כרונית.

 

 

 

 

 

 

 

 

הוחל טיפול אנטיביוטי למחלה, אבל לאחר 3 ימים לא חל כל שינוי לטובה כמצופה במקרים אלו. בדיקות האבחון חודשו: צילום רנטגן חזה  הראה גוש בין הריאות מאחורי הלב, מיקום המתאים ביותר לנגע תולעת הפארקים. למחרת בוצעה בדיקה אנדוסקופיה בהרדמה כללית (החדרת סיב אופטי לושט) ולצערי גילינו גוש גדול, הבעלים לא אישרו לקיחת ביופסיה לאבחון, אבל הגודל, הצורה ומצב הכלבה הצביעו על גידול סרטני כתוצאה מלקות ב S.Lupi "תולעת הפארק".

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מיד הוחל בטיפול  תרופתי: מינון כפול של דורמקטין בזריקה שבועית.

"ציטה"המשיכה לאבד משקל ולהתדרדר. היא הורדמה והובאה לקבורה לאחר כחודש של טיפול .............

סה"כ עלות הטיפול : כ 3000 ₪  סכום המספיק ל: 9 שנות טיפול מונע !!!

 

 

"תולעת הפארק" Spirocerca Lupi

 

מעגל חיים:

מסוג התולעים העגולות, ביצי התולעת מופרשים בצואת הכלב הנגוע ונאספים על ידי חיפושית הזבל השחורה, הנמצאת בכל רחבי ישראל, כולל באזורים המיושבים, כולל בחצרות הבתים שלנו. בחיפושית הם עוברים שלב. כלבים נוהגים לבלוע חיפושיות לשעשוע או למאכל... התולעת הצעירה  משוחררת בקיבת הכלב ונודדת דרך קיר הקיבה, חלל הבטן ישירות אל תוך אבי העורקים. בתוכו התולעת נודדת כלפי הראש, ובהגיעה לבית החזה היא פורצת דרך קיר העורק ומתנחלת בושט, שם היא מתחילה לייצר ביצים שעוברות את כל מערכת העיכול ושוב נפלטות בצואה על מנת להתחיל מעגל חיים חדש. 

תולעת הפארק סימפטומים: חלק מהתולעים "טועות בדרך" ומתנחלות בכל מיני אברים: במוח, בכליות, בעמוד השדרה, וגורמות לנזקים: מחלת הנפילה, שיתוק, כאבי גב, כאבים כרוניים. יש תולעים שגורמות לשטף דם חריף ביציאתם מאבי העורקים ולמות תוך מספר דקות כתוצאה מדימום פנימי בבית החזה. והמחלה הקלאסית מתבטאת בגוש "קן" של תולעים בושט הגורם לחסימת הושת ולהקאות של מזון לא מעוכל, במקביל לירידה במשקל. לגוש יש נטיה להפוך לגידול סרטני אם אינו מטופל בזמן כך שסיכויי ההחלמה ממנו הם קלושים ביותר.

 

תולעת הפארק תסמינים: כיום עקב הנפיצות הגבוהה של תולעת הפארק בארץ כמעט כל מקרה חריג שאינו מאובחן נבדק לאפשרות של תולעת הפארק עקב ריבוי המקרים הלא טיפוסיים של תולעת הפארק המתבטאת בכל צורה אפשרית: חום לא מוסבר, צליעה, חוסר תיאבון, כאבי גב, ירידה במשקל ללא סימנים נוספים, חוסרים נאורולוגיים, וכמובן הקאות מכל סוג שהוא.

טיפול:

מינון כפול של דורמקטין אחת לשבוע במשך חודשים.  כל 6 שבועות מומלץ לבצע הערכה מחודשת באנדוסקופיה.

 

מניעה:

-היעילה ביותר והזולה ביותר והבטוחה ביותר

1. מחסום פה בעת טיול – ימנע את האפשרות לבליעה של החיפושית.

2. איסוף צואת הכלב בשקית וזריקתו לפח אשפה יקטין את נפיצות התולעת.

3.."חיסון תולעת הפארק" - זריקות מניעה של דורמקטין, אחת לחודש (היעיל ביותר)אחת לחדשיים, או אחת ל3 חודשים.

 

---------------------------------------------------------------------

זיכרו: השם "תולעת הפארק" הוא מטעה, זאת תולעת החצרות, ותפוצתה בארץ זהה לתפוצת חיפושית הזבל – בכל אזורי הארץ וגם בחצרות הבתים בערים הגדולות!!!